<h1>תוספות — פסחים</h1>
<h2>דף יד:</h2>
[פסחים כ"ט ע"א] האוכל חמץ של הקדש במועד מעל ויש אומרים לא מעל וכו' בפודין את הקדשים להאכילן לכלבים קמיפלגי. הקשה הר"ח דבפ"ב דבכורות [י"ד ע"ב] משמע דלא פליגי אלא היכא שקדם הקדישן למומן אבל קדם מומן להקדישן הואיל ומעולם לא קדשו קדושת הגוף כ"ע מודים דפודים והכא משמע דפליגי אפי' בקדושת דמים. ותירץ ר"י דה"ק אין פודין מדרבנן ואין לתמוה אטו משום חששא דרבנן נפקיע מעילה דאורייתא דכיון דאמרו רבנן אין פודין לא שויא מידי. והא דאמר בהתערובות [זבחים ע"א ע"א וע"ש תוס' ד"ה ובטריפה] נתערבו בשור שנעבדה וכו' בכלאים וטריפה ירעו עד שיסתאבו וימכרו והשתא ע"כ יאכיל לכלבים דלישראל טריפה אסורה ליה אתי שפיר אפילו למאן דאמר אין פודין דהא דאין פודין היינו היכא דלא חזו לאכילה אבל הכא חזו לאדם אם היו ניכרים דהא רבי עקיבא שרי בבכורות [ל"ב ע"ב] לזמן נכרי על הבכור ובזבחים בפ' טבול יום [ק"ד ע"א וע"ש תוס' ד"ה אמר ר' עקיבא] מוכח שר' עקיבא אוסר בכור טריפה בעל מום להאכיל לכלבים שאפילו העור אסור כשנמצא טריפה קודם הפשט והיכא דשרי לישראל איתקש לצבי ולאיל.
<h2>דף כב:</h2>
[פסחים ל"ג ע"ב] ואמאי ניחוש דילמא אתי בהן לידי תקלה וכו' בשליקתא ומאיסתא. קצת נראה דוקא שהן כבר מאוסות מותר להשהותן אבל למאס אסור דבתוך כך אתי ביה לידי תקלה כמו בדריכת ענבים דבפרק הלוקח בהמה [בכורות כ"ב ע"א] אמרינן סאה תרומה טמאה שנפלה לתוך מאה חולין טהורים ר"א אומר תרום ותרקב ובמס' תרומות בפ"ה גרסינן תרום ותשרף ואומר ר"ת דבמאיסתא תשרף ויהנה ממנו בשעת שריפה.
<h2>דף כז.</h2>
[פסחים מ"ו ע"א] כיצד מפרישין חלה בטומאה ביו"ט וכו' לא תקרא לה שם עד שתאפה. אומר ר"י אנן שרינן לקרות לה שם קודם אפייה אע"ג דפסקינן כר"א דהא אי איכא כהן קטן חזיא ליה כדאמר בפרק עד כמה [בכורות כ"ז ע"א] אין תרומת חו"ל אסור אלא למי שטומאה יוצאה עליו מגופו וכן פסק בה"ג בסדר פסח בשם רב כהן צדק ריש מתיבתא ואפי' ליכא כהן קטן אי איכא כהן גדול שרי דחזיא ליה ע"י ביטול ברוב כדאמר התם רבה מבטל לה ברוב ואכיל לה בימי טומאה.
